לצערי, בתקופה שלנו יש נטיה לראות את מי שלוקח על עצמו אחריות ותפקידי קבלת החלטות התנדבותיים בציניות ובספקנות, נטיה לשאול "מה יוצא להם מזה?..." ועוד צקצוקים לא מחמיאים. מכיר מקרוב... מלמד אזרחות ונשוי לחברת ועד (עד לבחירות האחרונות) עם איכפתיות נדירה.
אני גר כאן כבר יותר מעשור. אני רוצה לומר תודה לחבורה שחוזרת בלילות לישיבות שהן בדרך כלל משעממות ומייגעות, תודה על האיכפתיות, תודה על גינת כלבים, על מתקני שעשועים בגן, על חדר כושר לרווחת כולם, על קהילת נוער מדהימה, תודה שאתם פועלים למען כולנו ולא רק למען מעמד יחיד ופריבילגי.
מאד גאה לגור ולחיות באותו יישוב עם אנשים כמו זאב וחברי הועד הנוכחיים שלא רק יושבים וכותבים אלא גם יוצאים ועובדים, חושבים ועושים, שואלים ולא נבהלים. תודה.
עכשיו לסיפא, לא כתבתי כאן שיר הלל גרידא. יש לנו מחוייבות כלפי הילדים שלנו, (גם אלה עם הזנב:)) לא רק בהיבטי הפנאי אלא גם כמחנכים, הפעולות וההחלטות של הוועד צריכות להיות שיעור ודוגמא. מגרש חדש לא מגיע יש מאין, זה כרוך בתעדוף והחלטות שלפעמים פחות נעימות לחלקנו, ההחלטה להחליף פנסי תאורה לאורך המדרכות אינה נטולת הקשר ולצערי גם מבוגרים רבים כאן לא יודעים מדוע הוחלפו הפנסים ומה ההגיון הכלכלי, לא כולנו קוראים פרוטוקולים או נשואים למישהי שישבה בועד.. אבל כמו שקל לנו להצביע על ליקויים והחלטות "רעות" מן הראוי שנדע לתת משוב חיובי כשדברים טובים קורים מסביב -הם "קורים" בזכות אנשים יקרים. תודה.
לילה טוב. משה.
