שדי חמד

בית משפט השלום בבאר שבע פסק לחבר מושב פיצויי קיום חריגים של כ-200 אלף שקל לאחר שזכייתו בהתמחרות לעיבוד קרקע חקלאית בוטלה על ידי ועד האגודה בחוסר תום לב.

באוגוסט 2014 פרסמה האגודה השיתופית של מושב סגולה שבמועצה האזורית יואב הזמנה להציע הצעות להשכרת שטחים חקלאיים לצורך עיבודי "בעל". מספר חברי מושב הגישו הצעות והחבר שהגיש את ההצעה הגבוהה ביותר זכה.

עוד ביום הזכייה הודיע אחד מחברי ועד האגודה לזוכה כי קיבל תשובה חיובית.

הזוכה, שמח וטוב לבב, קיבל לידיו ביום שלמחרת גם את פרוטוקול הישיבה שבה הוכרז כזוכה ואף וידא את הדברים בשיחת טלפון עם יו"ר הוועד. ואולם, שמחתו לא האריכה ימים שכן יומיים לאחר מכן חזר בו הוועד מהחלטתו והחליט לערוך התמחרות חדשה.

בסיבוב השני הזוכה הפסיד לחבר אחר ולכן תבע את הוועד וחבריו ל"פיצויי קיום" של כ-345 אלף שקל על הרווח שנמנע ממנו עקב הפרת החוזה עמו, שכן לטענתו הודעת הזכייה גיבשה בינו לבין הוועד חוזה מחייב.

מנגד חברי הוועד טענו שיש לדחות את התביעה. לשיטתם, זכיית התובע לא השתכללה כדי חוזה מחייב מאחר שלא הודיעו לו עליה "באופן רשמי" ולא שלחו לו חוזה חתום. בנוסף הם ציינו שזכות הוועד לבטל את ההתמחרות צוינה בהודעתו בפירוש.

לסיום הנתבעים הסבירו שהחלטתם לבטל את הסיבוב הראשון נבעה מפגמים שנפלו בהליך, בהם נוכחותו של אחד המציעים בדיון על הזכייה.

מקרה חריג ומיוחד

הסוגיה הראשונה לה נדרשה השופטת עירית קויפמן היא האם השתכלל בין הצדדים חוזה. לאחר שחקרה כיצד נהוג להודיע במשרדי האגודה על זכייה בהתמחרות ומצאה כי בדרך כלל נותנים לזוכה הודעה בעל-פה באמצעות אחד מחברי הוועד, השופטת קבעה כי הודעת הזכייה ניתנה לתובע כדין – ולכן השתכלל כאן חוזה מחייב.

לגבי הזכות לבטל את הזכייה, השופטת קבעה כי היא שמורה לוועד עד למועד בו הזוכה מקבל את הודעת הזכייה ולא לאחר מכן, ולפיכך היא לא הייתה רשאית להודיע על ביטול.

השופטת הוסיפה כי לא התרשמה שהליך ההתמחרות היה נגוע בפגמים. כך, לשיטתה העובדה שאחד המציעים נכח בדיון על הזכייה אינה מעידה על פגם שכן לא היה כאן ניגוד עניינים לנוכח העובדה שהוא הפסיד.

באשר לפיצויי הקיום, השופטת מצאה כי המקרה עונה על התנאים שנקבעו בהלכת בית המשפט העליון לגבי הסעד המיוחד, שנפסק רק במקרים חריגים ומיוחדים וכאשר מוכחת פגיעה ממשית בצד למשא ומתן עקב התנהלות חסרת תום לב. זאת, משום שהוכח כי מה שהביא להפסד בהתמחרות הייתה התנהלותו הפגומה של הוועד שגרמה לתובע להפסד כלכלי.

מכאן עברה השופטת לפסיקת סכום הפיצוי, תוך שקיבלה עקרונית את חוות הדעת השמאית שהגיש התובע. עם זאת היא הסכימה עם עמדת הנתבעים כי השומה מתייחסת לשלוש שנים ואילו המכרז פורסם לשנה עם אופציה לשנה נוספת.

לכן, היא החליטה להפחית שנת רווח אחת מסכום השמאות ועוד 20% שכן

לדבריה "לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהערכה בלבד, תוך שנמנעו מהתובע הוצאות וסיכונים בלתי צפויים נוספים, בפרט כאשר מדובר בגידולים חקלאיים".

לסיכום השופטת פסקה לתובע פיצויי קיום של 191,360 שקל, הוצאות משפט בגובה 7,500 שקל ועוד 20 אלף שקל עבור שכ"ט עו"ד.

* מאתר "פסק דין"

הוסף תגובה

קישור לידיעה

סגירה

Sdey Hemed • 22/8/2017
שעות מרפאה - לשבוע הקרוב

Sdey Hemed • 22/8/2017
לידיעתכם - שינויים בפתיחת המרפאה בשבוע הקרוב .

Sdey Hemed • 22/8/2017

Sdey Hemed • 22/8/2017
שעות פעילות מרפאה בעשרה ימים הקרובים

Sdey Hemed • 22/8/2017
לידיעתכם שעות המרפאה מעודכנים לימים הקרובים

Sdey Hemed • 22/8/2017
חוברת1.xlsx

יעל הראל • 21/8/2017
אימון כושר נשים/גברים/ ילדים/ נוער

כלפה לבנת • 21/8/2017
נפרדים משדי חמד

יעל הראל • 21/8/2017
אימון כושר-נשים/גברים/נוער/ילדים

הדר זדה • 20/8/2017
בייביסטרית

יניב • 15/8/2017
מ.ס. דרום השרון בכדורגל - החלה ההרשמה!

נטע פרידמן • 14/8/2017
בהזדמנות חייב להמכר עד מחר

פתאל זאב • 12/8/2017
מסיבת מעברים

שני בוסתן • 11/8/2017
מכירה של פאזלים יפהפיים בני אלפי חלקים

Sdey Hemed • 10/8/2017
פרוטוקול ועד מקומי 12 - 8.8.2017

נטע פרידמן • 9/8/2017
בהזדמנות חייב להמכר עד יום ראשון

דמיאן • 9/8/2017
טניס

רונית מאור • 7/8/2017
ביקורי בית

זמירה שחר • 6/8/2017
תקדים: ניתן להוריש משק בצוואה ללא צורך לפצות יורשים נטענים.

יורשי קשישה שנפטרה ב-2008 טענו שאין תוקף לצוואתה ויש להחיל על המקרה את הדין הכללי המחייב את הנכד הזוכה לפצות אותם. בפסק דין חשוב שניתן לאחרונה דחו שופטי המחוזי את הטענה והכירו בזכות להוריש משק בצוואה.

ב-1998 ירשה אישה מהוריה את המשק החקלאי שלהם במושב בגליל העליון. ההורים היו רשומים כ"ברי רשות" במשק, זכות המעוגנת בהסכם משולש בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית של המושב.

ב-2007 ערכה האישה צוואה בה הורתה שכל רכושה, לרבות זכויותיה במשק, יעברו לאחר מותה לאחד מנכדיה. חודשיים לאחר מכן היא נפטרה. הנכד הזוכה קיבל צו לקיום הצוואה וביקש מהסוכנות היהודית לרשום את המשק על שמו.

כשנה לאחר מכן הגישו שני בניה של האישה ואחד מנכדיה האחרים תביעה נגדו בבית המשפט למשפחה בקריית שמונה.

הם ביקשו שבית המשפט יצהיר שבהתאם להסכם המשולש הזכויות במשק אינן חלק מ"עיזבון" הסבתא ואינן ניתנות להורשה ולכן יש להתעלם מהצוואה.

הם הוסיפו שמאחר שהסבתא לא מינתה "בן ממשיך", העברת הזכויות בנחלה אפשרית רק בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה שלפיהם יש למסור את המשק ליורש "המוכן ומסוגל לקיימו" תוך פיצוי "היורשים האחרים". יורש זה לטעמם הוא הנכד האחר ולא הנכד הזוכה.

בתחילת השנה בית המשפט דחה את טענותיהם וקבע שהסבתא הייתה רשאית להוריש את המשק בצוואה לנכדה והוא אינו צריך לפצות אותם.

התובעים ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת באמצעות עו"ד שמעון שלג. הם חזרו וטענו שהנכד האחר הוא הראוי ביותר לקבל את המשק להחזקתו ושבכל מקרה אם הנכד הזוכה נחשב כמי ש"מוכן ומסוגל לקיים את המשק" עליו לפצות את יתר יורשי הסבתא.

הנכד הזוכה, שיוצג על ידי עו"ד דן שגב וימר, טען שאת הביטוי "יורשים אחרים" שבסעיף 114 לחוק הירושה יש לפרש בהתאם ליתר הוראות החוק ולקבוע שהוא כולל יורשים על פי צוואה או על פי דין, בהתאם לעניין. לטענתו, בנסיבות בהן הותירה הסבתא צוואה יש לראות בו יורש יחיד של המשק והמערערים בכלל לא נכנסים בגדר "יורשים" הזכאים לפיצוי.

רמ"י, שיוצגה על ידי עו"ד הראל טיקטין, הודיעה לבית המשפט לראשונה כי היא אינה מתנגדת לאפשרות שזכות ההורשה של משק חקלאי תתבצע באמצעות עריכת צוואה.

רצון המת

סגן נשיא בית המשפט השופט זיאד הווארי קיבל את טענות הנכד הזוכה במלואן.

בהכרעה חדשנית קבע השופט שיש לפרש את הביטוי "יורש" שבסעיף 114 לחוק הירושה באופן הכולל יורש על פי צוואה, על אף שההסכם המשולש החל על המושב קובע שזכויות בנחלה אינן חלק מעיזבונם של חברי המושב.

השופט ציין שיש לבחון את סעיף 114 לא ב"חלל ריק" אלא במסגרת הכוללת של עקרונות חוק הירושה שלפיהם כשקיים יורש יחיד על פי צוואה, אין עוד מקום לראות בבני המשפחה האחרים כיורשים "על פי דין".

קביעה זו מתבקשת לדבריו גם לנוכח עיקרון העל של כיבוד רצון המת. בהקשר זה הדגיש השופט שלא מתקבל על הדעת שאחרים יזכו במשק בניגוד לרצונה המובהק של הסבתא המנוחה.

השופט התחשב גם בעמדתה העקרונית של רמ"י שכאמור לא שללה את האפשרות של הורשת משק חקלאי באמצעות צוואה.

בנסיבות אלה דחה השופט את הערעור במלואו וחייב את המערערים בשכ"ט עו"ד ובהוצאות של 15,000 שקל.

השופטים יונתן אברהם ועאטף עיילבוני הצטרפו לפסק הדין.
* מתוך אתר "פסק דין"

הוסף תגובה

קישור לידיעה

סגירה

נטע פרידמן • 4/8/2017
למכירה,סלון,מזנון ומקרר

פתאל זאב • 3/8/2017
תאורת רחוב

עינב כץ קראים • 2/8/2017
סדנת לוח חזון אישי לנשים

עדן ברגר • 2/8/2017
טכנאי מחשבים במושב

שלי ורותם לנגר • 2/8/2017
נמצא שעון ספורט

Sdey Hemed • 31/7/2017
תוכנית סיור נשים מעמד האישה

גל הראל • 30/7/2017
מחפשת פנסיון ביתי

מלאכי יוסי ומיכל • 29/7/2017
דירת שלושה חדרים להשכרה במושב

שלי ורותם לנגר • 28/7/2017
שולחן לסלון עץ מלא

זמירה שחר • 27/7/2017
יבן שמונה ל"בן ממשיך" במשק של הוריו לא יזכה ליהנות ממנו לאחר מותם*

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קיבל תביעה של אם וילדיה נגד בנה הבכור (ואחיהם), והורה על ביטול מינויו כ"בן ממשיך". השופטת ג'בארין-כליפה התרשמה כי המינוי היה "על תנאי" שיבנה את ביתו במשק ויעזור להוריו – והוא לא עמד בו.
האם-התובעת ובעלה המנוח שנפטר בשנת 2001 היו בעלי זכויות במשק בצפון הארץ (פרטי המיקום המדויק חסויים). במרץ 1984 חתמו ההורים על טופס בו הצהירו על מינוי בנם הבכור כ"בן ממשיך" (שיירש את המשק לאחר מותם) ובמסגרתו הוסכם שהוא יבנה את ביתו בשטח. אלא שבסוף הבן בנה את ביתו ביישוב אחר ומי שבנו בית נוסף על השטח היו הוריו.
כעבור שנים (2013) הבן רשם במנהל מקרקעי ישראל את מינויו כבן ממשיך ממרץ 84'. עוד באותה שנה הגישו האם וחמשת אחיו תביעה להצהיר כי מינויו בטל ומבוטל.
האם טענה כי בנה הבכור לא פעל בהתאם להסכם המינוי, לא בנה את ביתו במשק וכלל לא עבד בו. כל הליכי הבנייה נעשו על ידה ועל ידי בעלה המנוח, תוך שכרעו תחת נטל הוצאות הבנייה הכבדות, ללא שום עזרה מבנם הבכור.
עוד נטען כי התנהלות הנתבע מ-1984 ועד היום מעידה כי הוא מעולם לא היה בן ממשיך – שאמור לשמר ולתחזק את המשק – ולא התכוון להיות כזה. לטענתם, הוא נזכר "לנפנף" בכך רק בעקבות סכסוך שהתגלע בין האחים בנוגע לתמיכה באמם.
האם העידה כי לאורך השנים הנתבע לא "נתפס" כ"בן ממשיך" בעיני המשפחה, והדגישה שברצונה לחלק הכל שווה בשווה בין כל ילדיה.
אולם הנתבע טען בין היתר כי אין כל עילה להורות על ביטול מינויו – שכן מדובר במתנה "גמורה" שלא ניתן כבר להתחרט עליה – במיוחד כאשר לטענתו לאורך כל השנים הוא כיבד את הוריו, טיפל בהם וסייע להם בעיבוד המשק.
זכותה לבטל את המתנה
בסיומו של פסק דין ארוך ומפורט, השופטת ג'מילה ג'בארין-כליפה קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
השופטת הגיעה למסקנה שמינוי הנתבע כבן ממשיך היה בתנאי "שהוא יבנה ביתו במשק, יתמוך בהוריו, ויהיה לצדם, ידאג לצרכיהם וגם לצרכי המשק". אולם השופטת לא השתכנעה מהעדויות והראיות שהנתבע עשה את כל אלה – כפי שהיה מצופה מבן הרואה עצמו ממשיך במשק.
מבחינה משפטית, השופטת הבהירה כי "התנאי המפסיק שעמד בבסיס מתנת מינוי הבן הממשיך, התקיים; ולאם- התובעת, זכות לבטל מתנה זו , כפי שהיא עותרת כאן".
בתוך כך השופטת ציינה כי האם הותירה רושם "מהימן במיוחד", והשיבה בפשטות ובכנות על כל שאלה. לעומת זאת, הנתבע לא הוכיח שעזר להוריו בבניית הבית או בתשלומי המשכנתא.
השופטת אף ציינה כי "מערכת היחסים בין האם לנתבע, הייתה רחוקה וקרה, ללא דאגה אמתית וללא עזרה של ממש; התנהלות הנתבע לאורך שנים מותירה אף רושם של חוסר אכפתיות, חוסר התעניינות ואחריות כלפי הוריו הזקנים והחולים, ניכר מעדותה של האם, אכזבתה, כאבה וצערה מהתנהלות הנתבע כלפיה".
לפיכך, כאמור, השופטת הורתה על מחיקת רישום הנתבע כבן ממשיך אצל כל הגורמים הרלוונטיים.

* מתוך אתר "פסק דין"

הוסף תגובה

קישור לידיעה

סגירה