עסקת המכר נחתמה לפני 11 שנים אך עד היום הזכויות לא עברו על שם הקונים. בית המשפט קבע שהם הפרו את ההסכם בכך שלא פעלו לקידום הרישום
בבית משפט השלום ברחובות התקבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שמכרה ב-2009 את הנחלה שלה במושב בן שמן לבני זוג. גורמים רבים הביאו לכך שעד היום התעכב רישום הזכויות על שם הקונים. בית המשפט קבע שעיקר הכשל נעוץ בהתנהלות הנתבעים ועליהם לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה.
התובעת סיפרה שבמאי 2009 נכרת הסכם מכר בינה לבין הנתבעים שהיו אז בני זוג (אך בהמשך נפרדו). בהסכם נקבע שהתמורה עבור המשק תהיה 4.5 מיליון שקל, כשמתוך סכום זה 1.2 מיליון שקל יופקדו בנאמנות בידי בא כוחה במטרה להבטיח את העברת הנחלה על שם הנתבעים.
לדבריה, הנתבעים קיבלו את הנכס לידיהם אך לא שיתפו פעולה בהעברת רישום הזכויות על שמם. ההליך לא הושלם עד היום, מה שמנע את שחרור כספי הנאמנות ולטענת התובעת גרם לה נזקים ישירים ועקיפים. כך, בין היתר, בעקבות שינוי בהלכה המשפטית ב-2014 היא חויבה בהיטל השבחה, אותו לא הייתה נדרשת לשלם אם הנתבעים היו פועלים להשלמת העסקה בזמן בהתאם להסכם המכר.
הנתבעים טענו מנגד שהעיכוב לא באשמתם. הם ציינו שלאחר הרכישה האגודה השיתופית של המושב דרשה מהם תשלום דמי כניסה לאגודה בסך 60,000 שקל. הם סירבו בטענה שהדרישה לא חוקית, וציינו כי פנו לרמ״י בנושא והיא הודיעה למושב שמדובר בגבייה אסורה, אך המושב נותר בעמדתו.
בנסיבות אלה הם לא הוכרו כחברי האגודה השיתופית ורמ״י נמנעה מהנפקת שובר דמי הסכמה לעסקת המכר - תנאי הכרחי להעברת הזכויות בנחלה. לטענתם, תשלום דמי הכניסה מוטל על התובעת לפי ההסכם ואם היא רצתה לקדם את הרישום היא הייתה צריכה לשלם אותו.
בנוסף, ב-2014 הודיעה רמ״י כי בשל חריגות בנייה בנחלה לא ניתן לקדם את הליך העברת הזכויות ויש לטפל קודם בהסרת החריגות. הנתבעים טענו כי בנחלה נעשתה בנייה של סככות ובית ספר לרכיבה עוד בתקופת התובעת ויש לייחס לה את החריגות.
כדור שלג
השופט ישראל פת קבע כי על פי הסכם המכר תשלום דמי הכניסה, כמו כל תשלום לאגודה, מוטל במפורש על הנתבעים.
השופט התרשם שעיקר העיכוב נבע מהמחלוקת באשר לתשלום דמי הכניסה. לקביעתו, ככל שהיו משולמים דמי הכניסה ״כדור השלג האימתני שהלך וגדל מאז ועד היום היה נמס ונעלם כלא היה״. הוא ציין כי את הסוגיה ניתן היה לפתור באמצעות הפקדת הכספים בנאמנות או תשלום תחת מחאה.
באשר לתקופה שלאחר שנת 2014 קבע השופט שהעיכוב נגרם בשל השימושים החורגים. גם עיכוב זה ניתן היה להביא לסיום במהרה תוך הפסקת שימושים אלה ושמירת הטענות בעניין (ככל שהיו) כלפי התובעת. ואולם, הנתבעים התנהלו בעצלתיים ולא פעלו להסרת החריגות במהירות הנדרשת והאפשרית.
השופט הדגיש כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר בכך שלא פעלו כמיטב יכולתם תוך שיתוף פעולה מלא עם התובעת לצורך קבלת האישורים הנדרשים והתנהלו באדישות.
בסופו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 217,551 שקל על ריבית והצמדה שצורפו בשל העיכוב לדמי ההסכמה ששולמו מכספי הנאמנות, על חיובה בהיטל דמי ההשבחה, ועל עגמת נפש.
מהסכום קוזז חלקה של התובעת בדמי שימוש ששולמו בגין השימושים החורגים בנחלה, בסך 28,859 שקל.
הנתבעים חויבו בשכ״ט עו״ב בסך 44,922 שקל והחזר אגרה.
*אתר ״ פסק דין״
