תקדים: ניתן להוריש משק בצוואה ללא צורך לפצות יורשים נטענים.

זמירה שחר • 6/8/20172 כניסות

יורשי קשישה שנפטרה ב-2008 טענו שאין תוקף לצוואתה ויש להחיל על המקרה את הדין הכללי המחייב את הנכד הזוכה לפצות אותם. בפסק דין חשוב שניתן לאחרונה דחו שופטי המחוזי את הטענה והכירו בזכות להוריש משק בצוואה.

ב-1998 ירשה אישה מהוריה את המשק החקלאי שלהם במושב בגליל העליון. ההורים היו רשומים כ"ברי רשות" במשק, זכות המעוגנת בהסכם משולש בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית של המושב.

ב-2007 ערכה האישה צוואה בה הורתה שכל רכושה, לרבות זכויותיה במשק, יעברו לאחר מותה לאחד מנכדיה. חודשיים לאחר מכן היא נפטרה. הנכד הזוכה קיבל צו לקיום הצוואה וביקש מהסוכנות היהודית לרשום את המשק על שמו.

כשנה לאחר מכן הגישו שני בניה של האישה ואחד מנכדיה האחרים תביעה נגדו בבית המשפט למשפחה בקריית שמונה.

הם ביקשו שבית המשפט יצהיר שבהתאם להסכם המשולש הזכויות במשק אינן חלק מ"עיזבון" הסבתא ואינן ניתנות להורשה ולכן יש להתעלם מהצוואה.

הם הוסיפו שמאחר שהסבתא לא מינתה "בן ממשיך", העברת הזכויות בנחלה אפשרית רק בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה שלפיהם יש למסור את המשק ליורש "המוכן ומסוגל לקיימו" תוך פיצוי "היורשים האחרים". יורש זה לטעמם הוא הנכד האחר ולא הנכד הזוכה.

בתחילת השנה בית המשפט דחה את טענותיהם וקבע שהסבתא הייתה רשאית להוריש את המשק בצוואה לנכדה והוא אינו צריך לפצות אותם.

התובעים ערערו לבית המשפט המחוזי בנצרת באמצעות עו"ד שמעון שלג. הם חזרו וטענו שהנכד האחר הוא הראוי ביותר לקבל את המשק להחזקתו ושבכל מקרה אם הנכד הזוכה נחשב כמי ש"מוכן ומסוגל לקיים את המשק" עליו לפצות את יתר יורשי הסבתא.

הנכד הזוכה, שיוצג על ידי עו"ד דן שגב וימר, טען שאת הביטוי "יורשים אחרים" שבסעיף 114 לחוק הירושה יש לפרש בהתאם ליתר הוראות החוק ולקבוע שהוא כולל יורשים על פי צוואה או על פי דין, בהתאם לעניין. לטענתו, בנסיבות בהן הותירה הסבתא צוואה יש לראות בו יורש יחיד של המשק והמערערים בכלל לא נכנסים בגדר "יורשים" הזכאים לפיצוי.

רמ"י, שיוצגה על ידי עו"ד הראל טיקטין, הודיעה לבית המשפט לראשונה כי היא אינה מתנגדת לאפשרות שזכות ההורשה של משק חקלאי תתבצע באמצעות עריכת צוואה.

רצון המת

סגן נשיא בית המשפט השופט זיאד הווארי קיבל את טענות הנכד הזוכה במלואן.

בהכרעה חדשנית קבע השופט שיש לפרש את הביטוי "יורש" שבסעיף 114 לחוק הירושה באופן הכולל יורש על פי צוואה, על אף שההסכם המשולש החל על המושב קובע שזכויות בנחלה אינן חלק מעיזבונם של חברי המושב.

השופט ציין שיש לבחון את סעיף 114 לא ב"חלל ריק" אלא במסגרת הכוללת של עקרונות חוק הירושה שלפיהם כשקיים יורש יחיד על פי צוואה, אין עוד מקום לראות בבני המשפחה האחרים כיורשים "על פי דין".

קביעה זו מתבקשת לדבריו גם לנוכח עיקרון העל של כיבוד רצון המת. בהקשר זה הדגיש השופט שלא מתקבל על הדעת שאחרים יזכו במשק בניגוד לרצונה המובהק של הסבתא המנוחה.

השופט התחשב גם בעמדתה העקרונית של רמ"י שכאמור לא שללה את האפשרות של הורשת משק חקלאי באמצעות צוואה.

בנסיבות אלה דחה השופט את הערעור במלואו וחייב את המערערים בשכ"ט עו"ד ובהוצאות של 15,000 שקל.

השופטים יונתן אברהם ועאטף עיילבוני הצטרפו לפסק הדין.
* מתוך אתר "פסק דין"