שדי חמד

מר דיקשטיין , נעים מאד, משה - חי כאן מ2006...סוכות שמח - אשמח לחזור אל דבריך ולהתייחס:

מושב שדי חמד הוקם בשנת 1952 מאז עברו 68 שנים .אין ויכוח..
מעולם לא היו מריבות במושב על גוון פוליטי היו גם היו, אך לא גלשו למכות... שיחות עם שלמה חצב ז"ל עם ידידיה רגב שיחיה ועם רבים נוספים מלמדות אחרת...,גם שהמושב היה ישוב ספר ,וגם לאחר מלחמת יום הכיפורים ,המושב הצליח בהרבה דברים שמושבים אחרים נכשלו ורבו והתפצלו, כגון שתי הרחבות שעברו ללא מריבות ,מעבר לוועד מקומי היו התנגדויות אך לבסוף הושגו הסכמות.
לאחרונה אני רואה מספר תושבים שהגיעו למושב בשנים האחרונות ,בעיה,כך פועלת רטוריקה (כלי פוליטי חשוב..), אתה מבחין בין "אנחנו" ל"הם" וזה לא ממש ככה... כולנו כאן שווי מעמד, מבטאים דעות, מתווכחים, בעלי משק, חדשים או יורשי זכויות, בעלי בית,שוכרים בית - אף אחד לא שווה יותר או פחות. ומנסים למשוך את תושבי המושב למריבות וסכסוכים אם ע"י פוסטים ,או מודעות בלוח המודעות.אפשר לקרוא לזה "ויכוח" ולא "מריבה" או "סכסוך", ביהדות ככה לומדים, בחברותא - וחובה ליטול עמדה מנוגדת - זה לא דבר רע לחשוב שונה, כל עוד מכבדים זה אפילו מתכון לרווחה מנטלית.
בקשתי בואו ונמשיך להיות מושב עם אחדות התנדבות ועזרה לזולת ולקהילה ,ונשאיר את הפוליטיקה לאחרים.ואני מבקש - בוא לא נשאיר את הפוליטיקה לאחרים כי היא נוגעת לכל אחד ואחד, כל עוד נדע לכבד את הדעות השונות, נדע לדבר בדרך ארץ זה עם זה - נוכל גם למרים שבוויכוחים.אחדות - סבבה , אחידות- בעיה..

מזמין את כולם לקרוא שיר של משוררת פולניה מפורסמת , כלת פרס נובל:

ילדי התקופה / ויסלבה שימבורסקה

מפולנית: רפי ויכרט

אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,

הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.

כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים

אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם

הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.

תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה,

לַגֶּנִים שֶׁלְּךָ עָבָר פּוֹלִיטִי,

לָעוֹר גָּוֶן פּוֹלִיטִי,

לָעֵינַיִם הֶבֵּט פּוֹלִיטִי.

כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת

לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,

לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת

פּוֹלִיטִיִּים.

אַף בְּלֶכְתְּךָ בִּסְבַךְ הַיַּעַר

אַתָּה צוֹעֵד צְעָדִים פּוֹלִיטִיִּים

עַל קַרְקַע פּוֹלִיטִית.

גַּם שִׁירִים לֹא פּוֹלִיטִיִּים הֵם פּוֹלִיטִיִּים,

וּבַמְּרוֹמִים מֵאִיר יָרֵחַ,

זֶה מִכְּבָר לֹא-יְרֵחִי.

לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת, זוֹ הַשְּׁאֵלָה.

אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, חַבִּיבִּי. הָשֵׁב בַּהֲקַלָּה.

שְׁאֵלָה פּוֹלִיטִית.

אֵינְךָ חַיָּב לִהְיוֹת בֶּן-אֱנוֹשׁ

כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת פּוֹלִיטִית.

דַּי בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה נֵפְטְ גָּלְמִי,

מִסְפּוֹא מְרֻכָּז, חֹמֶר גֶּלֶם מְמֻחְזָר.

אוֹ אַף שֻׁלְחַן יְשִׁיבוֹת, שֶׁעַל צוּרָתוֹ

הִתְוַכְּחוּ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים:

מִסָּבִיב לְאֵיזֶה שֻׁלְחָן יֵשׁ לָשֵׂאת-וְלָתֵת

עַל-אוֹדוֹת חַיִּים וּמָוֶת, עָגֹל אוֹ מְרֻבָּע.

בֵּינְתַיִם אֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ,

חַיּוֹת גָּוְעוּ,

בָּתִּים עָלוּ בַּלֶּהָבוֹת

וְשָׂדוֹת צָמְחוּ פֶּרֶא

כְּמוֹ בִּתְקוּפוֹת קֶדֶם

פָּחוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת.